מי אנחנו

למה כדאי לי להצטרף ל"מעצמאמא"?

במעצמאמא – הרווח כולו שלך!
כסף
חברות
מידע
ייעוץ והכוונה
חיזוק ותמיכה
אפשרות להכיר בן זוג מתאים לפרק ב'
והכל בפרטיות , אז למה לא בעצם????

אז מה זה "מעצמאמא"?

מעצמאמא - מעצמה של אימהות !!!


כבר מזמן הוכחנו אנו הנשים כי אנחנו לא רק המין היפה אלא גם המין החזק ובמיוחד כאשר אנחנו הופכות לאימהות, כשמשהו נוגע לילדים שלנו, אנחנו הופכות ללביאות ועושות כל שביכולתנו בכדי להשיג עבור ילדינו את הטוב ביותר.

כוחה של קבוצה
ברור לכולנו כי גם ללביאה חזקה ככל שתהייה ישנם רגעי משבר, נפילות, מכשולים וקשיים, כאשר היא חלק מלהקה כוחה גובר פי כמה, עוצמתה ונחישותה בולטים לעיני כל ובמקרה הצורך לביאה אחרת מהלהקה מחזקת אותה ,תומכת בה, מחליפה אותה ומשלימה אותה.

מטרתנו במעצמאמא להפוך ולהיות להקה/משפחה אחת גדולה, מעצמה אמיתית!!! של אימהות בכל גיל (צעירות , מבוגרות ואפילו סבתות) לילדים בכל גיל (קטינים, בוגרים ואף נשואים) ולתת מענה באמצעות הפורטל לכולן להעצמת והגברת הבטחון והיציבות שנפגעו והתערערו עם שינוי הסטטוס שלנו, לעזור בהתמודדות מבחינה כלכלית, רגשית ורציונאלית עם המצב הקיים ויחד לבנות לכולנו ולילדינו חיים טובים יותר ועתיד כפי שהיינו רוצות ומגיע לנו!
כי יחד אנחנו כוח!

איך נולד הרעיון למעצמאמא
 

שמי לילך, אני גרושה כ14 שנה, אמא לשני ילדים בוגרים ומדהימים והיוזמת של מעצמאמא..

.אז מאיפה זה בא ?

מהרגע שהיציבות בזוגיות התערערה והבנתי שיש סיכוי שנתגרש כל ההתנהלות בבית השתנתה, הבטחון, החברות, הביחד, הכל נעלם ובמקום שהרגש יוביל אותנו, השכל התחיל לנהל את הזוגיות ומן הסתם את המשפחה כולה... ברגע כזה זה כבר לא רק נוגע בזוגיות שלנו אלא בכל בני המשפחה, המקום שנקרא בית עם המשמעות של חום, בטחון, אהבה ותמיכה הופך להיות דירה, מקום קר יותר בו גרים יחד אבל השותפות אינה מלאה ואינה מאהבה בין מנהלי המקום,
התקופה הקשה ביותר שחוויתי הייתה כשהיינו פרודים, שום דבר לא ידוע, לא מה יהיה בינינו, מי בסביבה איתי באמת ומי נגדי, מה הצעד הבא, מה אני באמת רוצה כי הרי להיות שלמה במאת האחוזים עם החלטה כזו לעולם לא ניתן, והחשוב ביותר איך לשמור על הילדים שלא ישמעו, לא יראו ולא יפגעו...

 

לאחר התקופה המבולבלת והקשה מנשוא שהיינו פרודים (אצלי זה ארך שנה וחצי) התגרשנו, צעד שהיה כרוך בהסכם, מיליון יועצים טובים יותר וטובים פחות, ומה שהוביל אותי יותר מהכל היה לסיים כבר עם התהליך הזה ולפתוח דף חדש... ואז כשמגיעים לפתוח דף חדש מסתבר שלא הכל ורוד כפי שציפיתי וההתנהלות לא ממש פשוטה, ויתורים שעשיתי כדי להיות אחרי היו גדולים מידי, יש רגשות שצפים, החשש על נפש הילדים, המצב הכלכלי, הלבד.... השקט הזה שפתאום עוטף אותך, צניחת האדרנלין ושוב סיום תקופה והתחלה חדשה עם הרבה חוסר וודאות.

זוכרת את עצמי באחד הימים הקשים כשהייתי פרודה נוסעת סהרורית מורידה את הבן שלי בבית הספר, הקטנה על הידיים, לפתע מרחוק רואה שלט שהיה שם תמיד אבל פתאום קיבל משמעות: "מרכז למשפחה".
בלי מחשבה נכנסתי לשם, אישה מבוגרת שראתה אותי הבינה שמשהו עובר עלי, מיד הציעה כיסא, הביאה כוס מים ורק מהמבט שלה הבנתי איך אני נראית ומה מצבי, פרץ הדמעות שלי לא פסק, מיותר לציין שהיא לקחה מידיי את הקטנה שלי ורק ישבה לצידי ונתנה לי להירגע... לאחר כמה דקות שאלתי מה נותן המקום הזה? וכשהבנתי שזה לא המקום בשבילי הלכתי רגועה קצת יותר אבל עדיין מחפשת מקום שיכיל אותי, שייתן לי יציבות, תמיכה, מידע, עזרה, כל מה שמקבלים בבית ועכשיו היה חסר לי כי שלי התמוטט, כל מה שמצפים ממשפחה שהייתה לי והתפרקה, מקום שימלא לי את כל החוסר הזה, התחושה, האנושיות, חיפשתי להיות עטופה שוב, להיות חלק!

 

שנים לקח לי לעמוד על הרגליים לבד, להכיר בזה שמתחילים הכל מהתחלה במתכונת חדשה, נעשו טעויות בדרך כי לא היה מי שילווה וייתן מניסיונו, דברים לקחו זמן כי לא היה מי שיציע קיצורים, לילות ללא שינה כי לא היו פתרונות ודוגמאות מניסיון העבר של אחרים והרבה כוחות נפש התבזבזו כי לא היה מי שיתמוך מספיק.
 

משפחה חזקה (הורים ואחים) תמיד הייתה לי ועל כך מודה לבורא עולם עד היום אבל במשבר כזה גם אותם קשה לשתף בהכל, לא רוצים לצער, לא לערב יותר מידי כי בסה"כ תמיד נהיה קשורים בכל הצדדים כי יש ילדים משותפים, איך מקבלים עצות ממישהו ניטרלי שלא מעורב רגשית... אז איך לעזאזל עושים את זה נכון???

לפני מס' שנים אחותי התאלמנה ושוב חוויתי איתה תחושות דומות, בית שהתמוטט, משפחה התפרקה, שאלות "איך ממשיכים", "למי לפנות" ו"איך שומרים על הילדים"? למרות שאחותי מבוגרת ממני והילדים גדולים ראיתי כי אין הבדל כמעט בצורך להיות חלק, להיתמך, לרצות תשובות והכוונה, להרגיש שחייבים להגן על הילדים גם בהיותם בוגרים ולבנות לעצמה חיים שאחרי ....

הרבה למדתי על בשרי וגם לימודים על הנפש (רפואה משלימה) לאט ובזהירות התחשלתי, התעצמתי והתחלתי לטפל ולייעץ לאחרות...
הבנתי מה העיקר ומה התפל, במה להיאחז ומה לשחרר, איך להבחין ביניהם ואיך לתפקד ומשם צמח הרעיון, לתת את המקום הבטוח, ההכוונה, הבית, התמיכה, העזרה והיציבות ולעטוף כל אחת ואחת הנמצאת בשלב כזה או אחר בחייה...

בשביל כל זה ומתוך תחושת שליחות אמיתית יצרתי את "מעצמאמא".

אני מאמינה בכוח הנשי ובביחד ולכן מזמינה את כולכן להצטרף אלי ומחכה להתראות אתכן בפורטל, במפגשים ואירועים...ועד אז קבלו ממני חיבוק חם! 

אסיים ב"אני מאמין שלי"

יש חיים אחרי והם בהחלט יכולים להיות טובים .... אפילו יותר!

 

 

שלום לכולן,

שמי נופר, יועצת חינוכית ואשת חינוך ותיקה, מרצה ומדריכה הורים וצוותי חינוך, גרושה, ואמא ללילי ונינה המדהימות.נופר אביטל

 סיפור הגרושים שלי מתחיל לפני מעל ל 3 שנים, שם מצאתי את עצמי בצומת דרכים חדשה ולא מוכרת בחיי.

באותו זמן, אני אמא לשתי ילדות קטנות, הגדולה בת 5 והקטנה רק בת שנתיים וחצי, ורק נגמלה מהנקה. באותו הזמן, אני עובדת כגננת, במשרה שתתאים לגידול הילדות, שבהן השקעתי את כל כולי, זמני ועולמי, אך יודעת, שאחרי הצעד הזה, כל החיים שהכרתי עומדים להשתנות, ואני, כל כך פחדתי, כי גם כשרע, הלא נודע מפחיד אף יותר.

למרות הפחד הענק, והשינוי מהקצה אל הקצה, בחיים שאותם הכרתי, ושאליהם התרגלתי, ידעתי, שהמהפך הזה חייב להגיע.

הגרושים, כפי שאתן כבר יכולות לדמיין, היו מאוד לא פשוטים ומאתגרים, אך אחרי תקופת ההסתגלות למצב החדש, התחלתי אט אט לאסוף את השברים, ולעבור תהליך של התפתחות וצמיחה עם עצמי.

התחלתי להבין סוף סוף מה טוב לי ומתאים לי בחיי, אם במישור האישי, המשפחתי וגם המקצועי. לאט ומבלי שבאמת שמתי לב, השתנתי.

התפתחתי וצמחתי מתוך הקושי, והיום, אני לא יודעת אם הייתי במסלול הגשמת החלומות שבו אני נמצאת, אם הייתי נשארת נשואה. (והתשובה היא כמובן ברורה מאליה)

תהליך הגרושים הוא קשה, קשה מאוד, ומביא איתו המון סטרס, עומס נפשי רגשי וכמובן איך לא? כלכלי,  אך אין מחיר לחופש! פשוט אין!  וכשהתחלתי להבין יותר את עצמי, מה יעשה אותי שמחה ומאושרת? ומה באמת המטרות שלי בחיים האלה? ראיתי איך אט אט, הדברים שחלמתי עליהם מתחילים לקראת, והאומץ שהיה לי פעם, לפני שנים , מתחיל לחזור אלי, ואיתו גם ההחלטה, להגשים את החלומות שלי, ולשים את עצמי פעם ראשונה, בראש סדר העדיפויות.

אם לראשונה בחיי הוצאתי רשיון נהיגה,  אחרי שנים של פחד, והתחלתי לנהוג (באמת שמכל התארים והתעודות שהשגתי, זו התעודה שאני הכי גאה בה) התחלתי להכיר וללוות אמהות בתהליכי גרושים, ולהוביל אותן למקומות, שאפילו לא יכלו לחלום עליהם אחרי שהתגרשו, אם להתחיל את התזה שלי, לקראת התואר השלישי עליו תמיד חלמתי, אם זה להרצות להורים ולאנשי חינוך, ולעזור להם לצלוח את המשברים החינוכיים הלא פשוטים בדורינו,  ואפילו, למצוא אהבה ענקית, עם בן זוג אוהב, תומך ובעיקר כזה שמתאים לי כמו כפפה, מה שלא היה לי מעולם.

אז כן, עוד לא הגשמתי את כל המטרות והחלומות שלי, אך אני מרגישה, שאני סוף סוף בכיוון הנכון, הצלחתי לחשב מסלול מחדש,  אחרי שכל כך הרבה שנים, הלכתי לאיבוד עם הוויז…

אז מה אומר לכן, יש חיים אחרי שמתגרשים, ואפילו כאלה, שיכולים להיות נהדרים!

 חשוב לזכור, שמגיע לכן את הטוב ביותר עבור עצמיכן! פשוט כך, החיים קצרים מדי בשביל לא לעוף על החלומות שלכן ולהיות באמת מאושרות!  נכון, לפעמים הדרך לשם לא ממש מלאה בפרחים, חדי קרן וקשת בענן, אך יחד עם זאת, כמו שאומרים, תמיד חשוך לפני עלות השחר, והאמת שזה כל כך נכון.

 

אז למה הצטרפתי למעצמאמא?

קודם כל, תמיד הייתי אישה של קהילה. מייד אחרי שילדתי את בתי הבכורה, הקמתי קהילה לאמהות אחרי לידה, שנתנה מענה לאמהות בשלבי האמהות הראשוניים והכל כך מאתגרים, מבחינת פעילויות מתאימות לאמהות ותינוקות,  תמיכה רגשית  ובעיקר, קהילה שנתנה חוויה של ביחד ושיתוף.

 באותה תקופה, גם ניהלתי בהתנדבות את פרוייקט סירי לידה, שנותן מענה של אוכל חם וביתי לאמהות אחרי לידה. פרוייקט מדהים וכל כך מחמם את הלב, שהיה לי העונג לקחת בו חלק.

בהמשך, אחרי גרושי, הקמתי את קהילת "אמא גרושה" המלווה אמהות אחרי גרושים, ומספקת תמיכה ועצות מנשות מקצוע בתחומים שונים הקשורים לגרושים, והיום, אני מצטרפת למשפחת מעצמאמא, כי אם יש משהו שלמדתי מניהול הקהילות שיצרתי, היא שלא משנה כמה קשה לך באותו הרגע, כשאת לא לבד, ויש מישהו שם לראות אותך, להקשיב לך, להדריך, ולהאמין בך וביכולות שלך, זה בסוף גם גורם לך להאמין בעצמך, ולהקפיץ את החיים שלך למקומות, שלא היית מאמינה שאת יכולה להגיע.

אז כמו שאמרתי, תמיד חשוך לפני עלות השחר, ובעזרת הכוח והתמיכה מקהילת מעצמאמא, תוכלי לעוף לשם, אפילו מהר יותר משחשבת.

x